יום שישי, 6 בינואר 2012

אתגר רשת מס' 4 : הכנסת: מעוז הדמוקרטיה - האמנם

אתגר רשת מס' 4 –  הכנסת: מעוז הדמוקרטיה – האמנם?
מטרות השיעור:
איסוף וניתוח מידע מתוך עיתונים בנושא: הדרת נשים.
הסקת מסקנות מתוך המידע
קיום דיון על נושא אקטואלי המעלה סוגיה אזרחית
פיתוח רגישות אזרחית לקיפוח ואפליה
שאלת עמדה
דברי פתיחה של המורה:
בעת האחרונה אנו נתקלים ביותר ויותר דיווחים על הפרדה בין נשים וגברים, ועל הדרת של נשים במגוון של אופנים מהמרחב הציבורי.  לאחרונה התרחבה התופעה, והדרישה להפרדה בין נשים וגברים עולה גם במקומות שהם מרחב ציבורי לכל דבר: אוטובוסים, מרפאות, סניפי דואר, חנויות, קלפיות רחובות ועוד.
במסגרת שיעור זה נחשף לתופעה ונדון האם יש צורך לחוקק חוק האוסר הדרת נשים מהמרחב הציבורי.
פעילות בעקבות הנושא:
א.      על התלמידים להביא כתבות ודוגמאות לעיסוק בנושא. מתוך הכתבות ננסה לגבש עמדה מנומקת לגבי סוגיות במחלוקת. במסגרת הדיון יש להתייחס לנושאים: הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, קיפוח, אפליה.

ב.      התלמידים יתבקשו לקרוא את הכתבה הבאה: "הדרת נשים מהמרחב הציבורי בישראל" ולהציג טענות ונימוקים בנוגע להדרת נשים. יש להציג טענה אחת ושני נימוקים אזרחיים.  (הכתבה בסיום מערך השיעור)

ג.        תרגול שאלת עמדה. על התלמיד להביא את עמדתו בעניין. יש להציג שני נימוקים התומכים בעמדתך ומתבססים על מושגים מתחום האזרחות.

דברי סיכום:
שיעור זה עסק בנושא ההדרה של נשים במרחב הציבורי ונגע בעצביה החשופים והרגישים בחברה הישראלית. האם יש להוביל לחקיקה בנושא? שאלה שכנראה תצטרך להיות רלוונטית בימים הקרובים ולהיות חלק מהשיח הציבורי.

נייר עמדה: הדרת נשים מהמרחב הציבורי בישראל

עודכן בתאריך:5 בינואר 2012

by: Emily Schneider
 כתיבה: עלוה קולן, ינואר 2012
בעת האחרונה אנו נתקלים ביותר ויותר דיווחים על הפרדה בין נשים וגברים, ועל הדרה של נשים במגוון של אופנים מהמרחב הציבורי. הפרדה בחברה החרדית בין נשים וגברים אינה דבר חדש, אולם נראה כי לאחרונה התרחבה התופעה, והדרישה להפרדה בין נשים וגברים עולה גם במקומות שהם מרחב ציבורי לכל דבר ועניין: אוטובוסים, מרפאות, סניפי דואר, חנויות, קלפיות, רחובות, ועוד. בנוסף להפרדה קיימות תופעות נוספות של פגיעה בנשים במרחב הציבורי: כך כוסו ילדות ונערות שהופיעו בפתיחת גשר המיתרים בירושלים, נאסר על שירת נשים באירועים ציבוריים, נאסר על נשים לעלות על במה לקבלת פרס בו זכו, ועוד.
נפתח ונאמר כי כל גילויי האלימות, ההפחדה וההשפלה הננקטים בימים אלו כלפי נשים וילדות, הם אלימות ותו לא, וחלקם אף מהווים עבירה על החוק, וכך, לעמדתנו, יש להתייחס אליהם. אין הצדקה לפעולות אלימות אלו, והנימוקים הניתנים להם אינם יכולים להוות פטור מאחריות פלילית, או הקלה ביחס רשויות החוק אליהם. אולם הדרת נשים, הפרדה בין נשים וגברים, דחיקת נשים מהמרחב הציבורי או השתקתן, גם כאשר אלו נעשים ללא גילויים של אלימות, מעלות סוגיות מורכבות של היחס בין הרוב למיעוט החרדי ובין המסורת הדמוקרטית והליברלית למסורת הדתית, של זכויותיהן של קהילות בעלות שונות תרבותית בחברה הישראלית, של חופש דת והחופש מדת, ועוד.
בנייר קצר זה לא נוכל לדון לעומק בכל הסוגיות הללו, ונתמקד בסוגיית ההפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי. אולם ברור כי מתוך עיון בסוגיה זו ניתן לגזור ולהשליך על מופעי הדרה אחרים, ועל חובת המדינה להתמודדות עמם. כמו כן, חשוב להדגיש כי, לעמדת האגודה לזכויות האזרח, יישוב של חלק מהסוגיות והכרעה בהן אינם יכולים להיעשות ללא דיון ציבורי רחב ותהליך של הידברות תוך מתן כבוד לאחר, התחשבות וסובלנות, הן כלפי הערכים הליברליים והדמוקרטיים והן כלפי האמונות והערכים הדתיים.
בישראל, כמדינה דמוקרטית, המרחב הציבורי הוא משותף ועליו להיות פתוח ושוויוני לכל קבוצות האוכלוסייה. יצירת הפרדה בין גברים לנשים במרחב ציבורי זה עומדת בניגוד לדין ולפסיקה[1]  בהיותה פוגעת בעקרון השוויון, בזכות לכבוד, בזכות לחירות ובחופש מדת והמצפון.
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 מאפשר אמנם הפרדה בין נשים וגברים שלא תיחשב כהפליה, אך מגביל זאת למספר מצומצם של שירותים,  כמו בריכות שחייה או אירועי תרבות ייחודיים לקהילה החרדית.
בג"ץ קבע בשני פסקי דין מהעת האחרונה באופן חד משמעי כי הפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי אינה חוקית: כך ברחובות השכונה החרדית מאה שערים בירושלים,[2] וכך גם הפרדה בקווי התחבורה הציבורית.[3] בפסק הדין בעתירה נגד ההפרדה בתחבורה הציבורית נכתב:
"ברי כי על המבקשים לנהוג בעצמם במרחב הציבורי באופן שונה מתפיסת השויון המקובלת במשפט הישראלי, חל הכלל התלמודי "כל המשנה ידו על התחתונה" (משנה בבא מציעא ו', ב'). בהעדר טענה להסדרה חוקית, על קבוצה זו להראות (בין היתר), כי הדרך בה היא מבקשת לנהוג אינה כופה את עצמה על מי שאינו מעוניין לנהוג כך באופן הפוגע בזכויותיו, וכבר אמרו חכמים, מפי התנא הלל הזקן: "דעלך סני לחברך לא תעביד [מה שעליך שנוא, לחברך לא תעשה]" (בבלי שבת לא ע"א). ומנגד, ככל שקבוצת אנשים כאמור עומדת בדרישה זו, עומדת באמת ובלא הנחות, לא רק שאין מניעה מבחינה משפטית לאפשר לה לנהוג כך, יתכן אף שיש לנסות לסייע בידה – שכן ההתחשבות באמונותיו ובצרכיו הדתיים של כל אדם היא מעקרונות היסוד של המשפט הישראלי [...]"[4]
הדרישה להפרדה בין גברים לנשים מעלה את השאלה עד כמה צריכה המדינה לכבד מנהגים ורצונות של תרבויות וקהילות מיעוט בתוכה, והיכן מוטלת החובה על המדינה לקבוע כי זכויות הפרט לחירות, לכבוד ולשוויון גוברים על זכותה של קבוצת מיעוט, כל קבוצת מיעוט, למימוש תרבותה. אין ספק כי בכל הקשור להתנהלות חברת המיעוט בתוכה פנימה יינתן, וראוי שיינתן, חופש פעולה רב יותר; אולם, כאשר דרישות המיעוט והפרקטיקות שלו מוחלות בכפייה במרחב הציבורי, תוך פגיעה בזכויות הפרט, הרי שהתערבות המדינה וההתעקשות להגן על זכויות הפרט הנה לגיטימית ואף הכרחית. כך, בעוד שבבית הכנסת או באירוע קהילתי המיועד לחברה החרדית יכולה הדרישה להפרדה בין נשים וגברים להיות לגיטימית, הרי שבמרחב הציבורי המשמש גם את מי שאינו משתייך לקהילה ומזדהה עם ערכיה, דרישה זו הופכת לבלתי לגיטימית. גם לגבי מרחבים ציבוריים המשמשים רק את חברי הקהילה, עולה השאלה עד כמה פרקטיקות המפלות נשים מקובלות על כל חברי הקהילה, ובאיזו מידה יש למדינה חובה ויכולת אפקטיבית להתערב לטובת אלה בקהילה שרואים עצמם נפגעים (חלק מהנשים והגברים החרדים, למשל).
על אף מורכבות הנושא, ישנם בכל זאת מספר קווים מנחים ברורים:
הפליה של נשים אסורה על פי חוק, ואינה עולה בקנה אחד עם ערכי זכויות אדם. הדרה של נשים במרחב הציבורי הנה הפליה של נשים, ונקבע באופן חד משמעי הן בחוק והן בפסיקה כי היא אסורה ואינה לגיטימית, גם אם המקור להפליה הנו ציווי דתי או רגישות בעלת אופי דתי. בעוד שבמרחב האישי תתכן הפרדה, וזו לא תחשב כהדרה של נשים, הרי שבמרחב הציבורי הפרדה שאינה נעשית מרצון מהווה הדרה של נשים ופוגעת בזכויותיהן ובכבודן. על המדינה להבטיח נגישות מלאה של נשים למרחב הציבורי, כמו גם של כל קבוצות האוכלוסייה האחרות.
יש לזכור כי הדרה של נשים במרחב הציבורי אינה מתמצה בהדרה פיסית שלהם או בהפרדתן מגברים, ואינה בלעדית לחברה החרדית. המרחב הציבורי מורכב גם מפרקטיקות שונות של השתתפות: פוליטית, תרבותית, דתית ועוד, והיכולת לעצב את תוכן השיח, כמו גם היכולת להשפיע על תוצאותיו. הדרת נשים מהמרחב הציבורי באה לידי ביטוי גם במבנה החברתי-כלכלי הבלתי שוויוני האחראי לדחיקתן של נשים לשולי המערך החברתי, והמקשה על יכולתן להשתלב בו ולהשפיע עליו. הדרה זו מקודמת ומתוחזקת על ידי המדיניות הממשלתית אשר אינה פועלת באופן מספק ונחרץ כנגד מופעי ההפליה וההדרה של נשים, ולעיתים אף פועלת באופן מובהק באופנים המנציחים את ההפליה וההדרה. העובדה היא כי בישראל נשים מודרות בקביעות מגופים וממשרות בעלי השפעה, כי קיים פער גבוה בין השכר לגברים לזה של נשים וחוקי השכר השווה אינם נאכפים, כי נשים הן הרוב של עובדי הקבלן ותנאי העסקתן מבזים ונצלניים ואינם מאפשרים קיום בכבוד, כי הנשים עניות יותר ומנוצלות יותר, כי הייבוש התקציבי של שירותי הרווחה פוגע קודם כל בנשים, כי מרכזי הטיפול בנשים מוכות נמצאים על סף סגירה וסובלים מהזנחה תקציבית, ועוד ועוד.
משום כך, המאבק בהדרה דורש מחויבות תמידית ומדיניות השמה לה למטרה לשלב את הנשים בחברה, להיאבק בעוני ובפערים החברתיים, ולפעול למימוש זכותן של הנשים לשיוויון מהותי.
לעמדתנו, מופעי ההדרה הפיסית במרחב הציבורי הנם מקרי קיצון ברורים ובוטים של תופעות הדרה סמויות יותר אך נוכחות לא פחות. זוהי אחריותה של המדינה להגן על הנשים מפני התופעות הפסולות של הדרה כפויה מהמרחב הציבורי הפיסי, הנעשית באמצעים של לחץ או אלימות, אך חשוב מכך לא פחות, תפקידה ואחריותה של המדינה לקדם את שוויונן של נשים בחברה, להעצימן ולספק להן את  הכלים הדרושים להן על מנת להפוך לחלק אינטגראלי ומשפיע במרחב הציבורי, הפיסי והמושגי.
לסיום, חשוב לנו להדגיש כי העיסוק בנושא ההדרה של נשים במרחב הציבורי נוגע בעצביה החשופים והרגישים של החברה בישראל, ועל כל דיון בו להיעשות באופן ענייני ומכבד, תוך הימנעות מהכפשה או מהפללה של ציבורים שלמים.

[1] ראו למשל: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו;  חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור  ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000.
[2] בג”ץ 6986/10, רחל עזריה ואח‘ נ‘ משטרת ישראל.
[3] בג"ץ 746/07, נעמי רגן ואח' נ' משרד התחבורה ואח', פס"ד מיום 6.1.2011.
[4] שם, סעיף ח' לפס"ד.






אתגר רשת מס' 3 - החיבוק הגדול

אתגר רשת – מס' 3 – החיבוק הגדול
הרעיון של שדר הטלוויזיה בני בשן נראה לי פתאטי מאוד. לדעתי אין לו ערך ואם הייתה כוונה להראות מציאות אחרת, מציאות שבה למרות שיש מחלוקות יש גם משהו אחר החטיאה את המטרה.
אני חושב שבחברה שבה אנו חיים קשה מאוד לתת חיבוק גדול. הפערים הם כל כך רבים שלא מאפשרים לבני האדם לראות את האחר מזווית אחרת. מכיוון שהכנסת מייצרת סיר לחץ פוליטי והתנגשויות בין עמדות ותפיסות קשה לבני אדם המייצגים מגוון דעות לראות את האחר. ייתכן וזו חולשה שיש לטפח ולהתאמץ כדאי להראות שלמרות המחלוקות זו שעתה היפה של הדמוקרטיה. שעה שבה יש ייצוג נכבד לכולם וכולם יחד מהווים דוגמא ומופת לאזרחים.
אחד מהפרויקטים שבהם משתתף בית הספר שבו אני עובד "אופק" הוא החינוך ההמוניסטי בבית לוחמי הגטאות. במסגרת פרויקט זה נפגשים תלמידי י' יהודים עם תלמידים ערבים ולומדים יחד על השואה. המרכז לחינוך הומניסטי פועל בבית לוחמי הגטאות מאז 1995 , בתמיכת משרד החינוך. המרכז מציע דרך אחרת בגישתו להוראת השואה ובפעולתו החינוכית: השואה נבחנת כמשבר היסטורי, יהודי ואוניברסלי, המזמין עיסוק חינוכי בדילמות חברתיות ואנושיות ובביטוין האקטואלי.  הנחות היסוד הן, שהתמודדות כזו עם נושא השואה עשויה להוביל להבנת חשיבותם של ערכים הומניסטיים ודמוקרטיים ומקנה כלים לשיפוט מוסרי ואחריות אזרחית, וכי אדישות לסבלו של האחר או לפגיעה בזכויות האדם מסכנת קיומה של כל חברה, בכל זמן. העיסוק בשואה ממוקד בהתבוננות באדם הקורבן והרוצח בגורלו ובהכרעותיו המוסריות בעת מבחן קיצוני לחברה האנושית. התבוננות זו מכוונת לטפח רגישות הומניסטית, שיקול דעת מוסרי, ואחריות חברתית. זוהי גם נקודת המוצא לדיאלוג בין אנשים מרקע שונה, אזרחים בחברה הישראלית המורכבת. המרכז שם לו למטרה לפעול למען יתר הקשבה והבנה בין חלקי החברה הישראלית בכלל, ובין יהודים וערבים בתוכה, בפרט. זאת מתוך הכרה בשונות ובייחוד של כל קבוצה. מקום נרחב מיוחד לדיון בדרכים להעמקת השוויון החברתי, למאבק בגזענות ולשמירת זכויות האדם וזכויות המיעוטים. בפעילות משותפת ליהודים וערבים המטפחת הכרות בין אישית, נלמדים ונידונים אירועים מן העבר וההווה ביחסי יהודים וערבים בישראל, במטרה ללמוד ולקבל.
אין ספק שפרויקט זה הוא לא פשוט. אבל יש לו חשיבות רבה. היכולת לרתום את התלמידים חשובה ובכל שנה ישנה נציגות של כ-15 תלמידים השותפים בפרויקט.




אתגר רשת מס' 2 - הרכב הכנסת ה-18

אתגר רשת מס' 2 – הרכב הכנסת ה-18

א.      רונית תירוש
חברת "קדימה" – קדנציה שלישית.
רונית אינה חברה ולא משמשת כשר בקואליציה בכנסת ה-18
רונית היא אשת חינוך, תרבות וספורט ושימשה כמנכ"לית משרד החינוך והספורט.
רונית חברה בוודות החינוך ויוזמת חוקים שונים: הקטנת כיתות א'+ב', חינוך חובה עד סיום י"ב ומניעת נשירה, הבטחת הסעות לתלמידים וכ"ו. בנוסף היא חברה גם בוועדת הכספים ומחוקקת חוקים בעניין. רונית משמשת כאוזן קשבת לאזרחים רבים ומבטיחה לפעול ולתקן עוולות בחברה. היא מנסה לקדם שוויון לנשים בחברות הציבוריות.
מתוך הכתבה :איזו תלמידה הייתה רונית תירוש? מצאתי חיבורים רבים לאני המאמין של כמורה. רונית מציינת שהמורות שלימדו אותה גרמו לה להשראה כי היה בהן שילוב בין הומניות והבנה לצרכים של בני הנוער ומצד שני לא ויתרו על הדרישות הלימודיות. האיזון הזה משמעותי וחשוב. אנו חיים בעידן שבו ההשגיות והתחרותיות היא ללא פשרה ולפעמים מזניחים את הערכים. החשוב ביותר הוא להיות בן אדם. יש לעצב את האישיות, להטמיע ערכים, להבין שאנו ערבים זה לזה, להיות רגישים לזולת ולתת מעצמנו למען אחרים ולהתנדב. מכיוון שתקופת בית הספר היא חממה כדאי לשלב בין השקעה בלימודים לבין הפנמת ערכים שהמורים מנסים ומשתדלים להעניק לתלמידים.
אדם שמודע לערכים שלו, אדם שהוא חלק מקולקטיב יגדל להיות אזרח אכפתי ותורם לחברה שבתוכה הוא חי.
איזו תלמידה הייתה רונית תירוש?
במסגרת תחרות "המורה של המדינה" תפסנו לשיחה קצרה את חברת הכנסת רונית תירוש, אשת חינוך, שבעברה היתה מורה לערבית, מנהלת בית ספר עירוני ט', אחראית על מנהל החינוך בעיריית ת"א-יפו ומנכ”לית משרד החינוך
פורסם
03.01.10, 10:34
מי היה/עודנו המורה הכי הכי שלך ומדוע?
היו לי שתי מורות מאוד משמעותיות שהשפיעו על חיי. ביסודי חוה דודקביץ' ובתיכון רוחמה זיו שמעבר להיותה מחנכת הכיתה היתה גם מורתי לספרות.

מה למדת מהן?
שאבתי משתיהן השראה, הן היו מורות מצוינות שגרמו לי לרצות ללמוד. רוחמה, כיוונה את דרכי בחיים ובעקבותיה החלטתי גם אני להיות מורה בישראל. היא הצליחה לשלב המון הומאניות והבנה לצרכים שלנו כבני נוער בעידן נוקשה שבו ההישגיות ותחרותיות ללא פשרות עם משמעת כפייתית היו הנורמה. היא גרמה לנו לאהוב את החומרים שלימדה. ראיתי אותה כמודל והיא עשתה לי חשק ואתגרה אותי לעשות את התפקיד לא פחות טוב ממנה ואני מקווה שהצלחתי.

האם היית תלמידה טובה?
בהחלט. הייתי תלמידה טובה ובהמשך הייתי אפילו תלמידה מצוינת. ככל שהבנתי יותר את חשיבות הלמידה, הקדשתי יותר והשקעתי יותר.

כיצד החוויות הלימודיות שעברת בבית הספר תרמו לך?
היה לי מנהל בהחלט בעל שיעור קומה והיה הרבה מה ללמוד ממנו אבל סגנון הניהול הנוקשה שלו, כפי שהיה נהוג באותם הימים, היה ממש מפחיד. דרשו מאיתנו משמעת, אבל הדרכים בהן דרשו אתה מאיתנו היו לא מקובלות עלי. דווקא הוא גרם לי להבטיח לעצמי שכשאגדל, לא אהיה נוקשה כמוהו. בהמשך דרכי, כאשר כיוונתי את עצמי לתפקידי ניהול, אתגרתי את עצמי עם הבטחה שאני אקבל משמעת מתוך כבוד ולא אשליט אותה מתוך פחד.

מה החוויה השמחה ביותר שיש לך מבית הספר?
חברת הילדים, הטיולים המשותפים, הליכה להצגות וכל הפעילות הבלתי פורמאליות שהעשירו את חיי החברה שלי, הפעילויות הפורמאליות, אני חייבת לומר, בימים ההם היו פחות כייפיות.

מה המסר שלך לתלמידים בהווה?
קודם כל תהיו בני אדם. שנית תלמדו טוב ותשיגו ציונים טובים כי הרבה יותר קל ללמוד את זה עוד בצעירותכם. כשגדלים קשה הרבה יותר ללמוד להיות רציניים כשהתנאים עוד נוחים והסביבה סבלנית כלפיכם (יותר ממה שהיא תהיה אחר כך במהלך החיים). כדאי להשתמש בפלטפורמה הזו ולהשתמש בלימודים להצלחה שלכם כי אי אפשר להתקדם בחיים בלי תעודות, בלי ידע נרכש ובלי הישגים.

אבל פתחתי בנקודה של להיות בן אדם, לימודים או תעודת בגרות, במקרה הפחות טוב, אפשר להשלים אחר כך, אבל עיצוב האישיות, הטמעה של ערכים, להבין שאנו ערבים אחד לשני, להיות רגיש לזולת וכן לתת מעצמך למען אחרים ולהתנדב, בעניין הזה חשוב מאוד ללמוד להיות בן אדם מוקדם ככל האפשר ותקופת בית הספר היא תקופה ראויה ונכונה גם להשקיע בלימודים וגם להפנים את הערכים שהמורים והמחנכים מנסים ואני מקווה גם מצליחים להטמיע בקרב התלמידים.

מהי ההגדרה שלך לחינוך?
אני אולי חוזרת על דברי אבל חינוך זה קודם כל להיות בן אדם. אני חושבת שזה ממצה את הכל. אדם שמודע לערכים המחייבים אותו בחברה מודרנית ומתקדמת, משום שאנו נוטים לשכוח ולחשוב שמה שחשוב זה אני עצמי, מה השגתי בשבילי, האינטרס האישי. להיות בן אדם זה לזכור שאתה חלק מקולקטיב. יש כאן המון ערכים שאת חלקם הזכרתי קודם אבל כולם מתקבצים ל"ואהבת לרעך כמוך" לערבות הדדית. חינוך הוא המון עניין של אהבת אדם והקניית ערכים מעבר ללימוד החומרים הנלמדים.

מה היית מכניסה לתוכנית הלימודים?
פילוסופיה ולוגיקה הם שני מקצועות מאוד דרושים שלצערי אינם נלמדים. כשלמדתי אותם כסטודנטית לתואר ראשון זה נתן לי המון כלים לחקירה אישית ומחשבה עצמית, להתעמקות ולהתמודות עם שאלות של מהות וכלים לוגיים להתמודד עם שאלות מורכבות ומסובכות. לצערי מפאת מחסור של שעות וקדר של מורים הנושאים אינם נלמדים ואני רואה בהם ממש כלים לחיים.

רובי ריבלין יכול להיות אחלה מורה
איזה מקצוע היית מלמדת אילו היית מורה?
הייתי נשארת מורה לערבית משום שבמדינה הזו חיים שני לאומים בה ביחד וכן אויבים מבחוץ שזו שפתם, בין היתר. אני סבורה שראוי שנדע לא רק את השפה אלא גם את התרבות של השכנים שלנו כמו גם של האויבים שלנו. דבר זה שיכול לסייע לנו לבנות תשתית עתידית של חיים ושלום זה לצד זה, דבר שמאוד קשה לבנות כאשר לא מכירים ולא מוקירים את שפתו ותרבותו של הזולת. מצד שני הייתי רוצה להיות מורה לספרות, מקצוע שמעניק לך עולם שלם בו אתה יכול להפליג בדמיונך לכל מקום, מרחיב את הדעת ומקנה לך שפה עשירה ומכובדת.

מי מחברך הפוליטיקאים היה יכול להיות מורה טוב לפי דעתך ולמה?
אני חושבת שמורה טוב היום צריך להיות שילוב של כמה דברים: הופעה שמזמנת כבוד כלפיו, דבר שיוביל לסמכותיות שהתלמידים ירחשו לו. שפה רהוטה ועושר לשוני ומחשבתי, יכולת ליצור שיח מאתגר שיביא אותי
 לידי מחשבה ובחינה מחדש של הטענות שלי. לדעת לדבר בשפה ובגובה העיניים של התלמידים ולא להיות משעממים ומונוטוניים. שהם ידעו שאתה אוהב אותם ולא להנחית עליהם את החומר כי זה מה שצריך ללמוד, בקיצור כל כך הרבה תכונות אדם צריך כדי להיות מורה טוב.

יוסי שריד לפי דעתי יכול להיות מורה טוב, הוא אדם מדהים ואני מסירה בפניו את הכובע על התכונות בהן הוא מחזיק אף על פי שפגע בי בעבר. יש בו ציניות שהיא בהחלט מקוממת לעיתים, אך עדיפה על שעמום כיוון שמעוררת מחשבה עצמאית שמאתגרת את התלמיד. אמנון רובינשטיין גם לפי דעתי יכול להיות מורה נהדר. גם רובי ריבלין יכול להיות אחלה מורה, אין מצב שמישהו יירדם אצלו בשיעור.

ב.      משה כחלון
חבר כנסת מטעם "הליכוד" קדנציה שלישית.
חבר קואליציה ומשמש כשר התקשורת.
פעילותו של משה כחלון היא בתחום התקשורת. כשנכנס לתפקידו ראה עד כמה המשרד נוגע בתשתיות הטכנולוגיות החשובות: טלפון סלולרי, טלוויזיה ואינטרנט.
משה שימש בכנסת ה-16 כיו"ר ועדת הכלכלה ובכנסת ה-17 כסגן יו"ר הכנסת.

משה טוען שכל אזרחי ישראל זכאים לקבל תשתיות במחשב וזה לא חשוב היכן אתה גר. מטרתו לשבח את התשתיות והטכנולוגיות ולתת גישה לכל ילד ואזרח להשתלב בעולם המתפתח בנושא זה.
מתוך הכתבה: יקיר הגמלאים: משה כחלון קיבל אות הוקרה – מצאתי שמשה התחיל את דרכו כשר רווחה ופעל רבות לשיפור איכות החיים של אזרחים ותיקים. משה הוביל מספר מהלכים משמעותיים בכל הקשור להתנהלות המשרד מול ציבור הקשישים כגון: שינוי במבחני התלות, הענקת חימום, הגדלת קצבאות זקנה ועוד. המוטו של משה ממשיך עד היום. ההתחייבות להמשיך ולהיות כשליח בממשלה ובכנסת ולאפשר לכולנו להזדקן בכבוד ובכבוד הראוי. גם בתפקידו הנוכחי כשר התקשורת ניתן לראות שהוא ממשיך באותה התלהבות ובנחישות ולהגיע לכל אחד.
יקיר הגמלאים: משה כחלון קיבל אות הוקרה
הסתדרות הגמלאים העניקה לשר הרווחה אות "יקיר גמלאי ישראל לשנת 2011", בשל פועלו בנחישות לשיפור איכות החיים של האזרחים הוותיקים
יובל גורן | 30/12/2011 8:57
תגיות: שר הרווחה,משה כחלון משה כחלון מוכר בציבור בעיקר כמי שפועל רבות לטובת הצרכנים והלקוחות של חברות הסלולר, הכבלים והאינטרנט במסגרת תפקידו המקביל כשר התקשורת, אולם אתמול (ה') הוא זכה להוקרה דווקא על פועלו כשר הרווחה והשירותים החברתיים – אות 'יקיר גמלאי ישראל לשנת 2011'.

השר כחלון - "הביע הזדהות עם ציבור הגמלאים". צילום: רבקה פינדר
בהסתדרות הגמלאים המעניקה מידי שנה את התואר לאדם בעקבות פועלו ותרומתו לציבור הקשישים בישראל, בחרו להעניק את האות לשנת 2011 לשר כחלון בשל "ההזדהות שהביע עם ציבור הגמלאים ופועלו בנחישות לשיפור איכות חייהם של האזרחים הוותיקים".

מאז נכנס כחלון לתפקידו כשר הרווחה בחודש ינואר אשתקד, הוא הוביל מספר מהלכים משמעותיים בכל הקשור להתנהלות המשרד מול ציבור הקשישים, בהם שינוי מקיף במבחני התלות לקשישים הנזקקים לטיפול סיעודי אשר נתפסו בעיני רבים כבדיקות משפילות ומעליבות.

בנוסף פעל להכפלת מענקי החימום הניתנים לקשישים המתגוררים באזורים בהם יש טמפרטורות נמוכות ולהגדלת הזכאות לקצבת זקנה למשך שלוש שנים רטרואקטיבית לעומת שנה אחת עד כה.

השר כחלון, שנראה
נרגש במעמד קבלת האות, אמר לאחר טקס ההוקרה: "אני מתחייב להמשיך ולהיות הלוביסט של ציבור הקשישים בישראל ולשמש כשליחה בממשלה ובכנסת כדי לאפשר להם ולכולנו להזדקן בנחת ובכבוד הראוי".