יום מקוון 2: סובלנות בראי הלאומיות.
תחילת דיאלוג:
דרכארץ: שלום אינשם, שמעת חדשות? על כל החוסר סובלנות במדינה והלאומנות ששוטפת את המדינה בזמן האחרון. תאמין לי שגם בגין וגם בן-גוריון מתהפכים בקברם.
אינשם: שנייה... לפני שאתה שולח אנשים להתהפך בקברים שלהם, על מה בדיוק אתה מדבר?
דרכארץ: מה לא שמעת על כל הנושא של השופט סלים ג'ובראן? היום בבוקר בגל"צ דיברו על הנושא וגם בתוכנית של לונדון וקרישנבאום דיברו על הנושא.
אינשם: לא, לא שמעתי חדשות בימים האחרונים, יש לך איך להשמיע או להראות לי.
דרכארץ: טוב ששאלת, הקלטתי את הקטע מהתוכנית של לונדון וקרישנבאום, תראה בעצמך:
דרכארץ: שלום אינשם, שמעת חדשות? על כל החוסר סובלנות במדינה והלאומנות ששוטפת את המדינה בזמן האחרון. תאמין לי שגם בגין וגם בן-גוריון מתהפכים בקברם.
אינשם: שנייה... לפני שאתה שולח אנשים להתהפך בקברים שלהם, על מה בדיוק אתה מדבר?
דרכארץ: מה לא שמעת על כל הנושא של השופט סלים ג'ובראן? היום בבוקר בגל"צ דיברו על הנושא וגם בתוכנית של לונדון וקרישנבאום דיברו על הנושא.
אינשם: לא, לא שמעתי חדשות בימים האחרונים, יש לך איך להשמיע או להראות לי.
דרכארץ: טוב ששאלת, הקלטתי את הקטע מהתוכנית של לונדון וקרישנבאום, תראה בעצמך:
נו, אז מה אתה אומר על הנושא? אתה מסכים לכך ששופט בבית המשפט העליון לא ישיר את ההמנון, או שאתה מסכים עם הדברים שנאמרו ע"י ח"כ זאב אלקין (אם אתה רוצה לשמוע עוד בנושא, הקלטתי גם תוכנית הבוקר של גל"צ בנושא)?
אינשם: אני חושב שהשופט סלים גובראן פעל בסדר. הוא פעל ע"פ מצפונו והוא לא חייב לשיר את ההמנון אם הוא לא מזדהה איתו. השופט כיבד את הטקס בעמידה, בשפתיים חתומות אבל לא הייתה כאן פגיעה בערכי הדמוקרטיה. אין צורך להכריח משהו בכוח לעשות דבר מסוים. אני מצפה ליותר סובלנות בינינו, להכיר את האחר ולאפשר לכל אחד ואחת לחיות ע"פ מצפונו תוך כיבוד האחר. הזום העיתונאי דווקא על השופט הוא סוג של חיפוש כותרות ורצון להוציא סקופ עיתונאי נוסף. הבחירה בסקופ זה והעצמתו מסמלת בעיני את ההתדרדרות של העיתונות בעת הזאת לפופוליזם וניסיון למצוא חן בעיני קבוצה קיצונית בציבור שמצליחה להכתיב סדר יום ציבורי אנטי דמוקרטי שמכוון בעיקרו לפגוע באזרחים הערביים. אני מאמין שיש לאפשר במדינה דמוקרטית לכל קבוצת מיעוט לשמור על השונות שלה ולטפח את הצוותא בינינו בסובלנות גדולה יותר.
דרכארץ: דעה מעניינת, אהבתי במיוחד את הנימוק הנרחב שכתבת.
תגיד לי, אתה מכיר את העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושא המפגש בין הלאומיות לבין זכויות הפרט.
ליבוביץ' כותב שלגבי המדינה יש שתי גישות, הראשונה היא גישת "המדינה קודמת לאדם" והגישה השנייה הינה "המדינה ככלי בשירות העם".
על פי הגישה הראשונה, המדינה קודמת לאדם... בעצם לא בדיוק, הוא למעשה מתכוון להגיד שהמדינה מקיימת את "רצון הכלל" ולכן האדם חייב לקיים את הרצון הכללי. הבעיה מתחילה כאשר מחברים בין המונח עם למונח לאום.
עם נוצר כתוצאה מרצף היסטורי בו מתפתחת קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים משותפים.
לאום או לאומיות זהו ביטוי של הרצונות בין קבוצת אנשים. כלומר, בישראל של שנת 2012, הרצונות של העם היהודי משתקפים בלאומיות היהודית. לדוגמה במילות ההמנון: "נפש יהודי הומייה... להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון...".
אינשם: אני ממש לא מבין את הקשר?
דרכארץ: אני אנסה להסביר איזה תפקיד מייחס ליבוביץ' למדינה דרך דבריו של רבי חנינא, סגן הכהנים, שאמר לפני 1500 שנה:
אינשם: אני חושב שהשופט סלים גובראן פעל בסדר. הוא פעל ע"פ מצפונו והוא לא חייב לשיר את ההמנון אם הוא לא מזדהה איתו. השופט כיבד את הטקס בעמידה, בשפתיים חתומות אבל לא הייתה כאן פגיעה בערכי הדמוקרטיה. אין צורך להכריח משהו בכוח לעשות דבר מסוים. אני מצפה ליותר סובלנות בינינו, להכיר את האחר ולאפשר לכל אחד ואחת לחיות ע"פ מצפונו תוך כיבוד האחר. הזום העיתונאי דווקא על השופט הוא סוג של חיפוש כותרות ורצון להוציא סקופ עיתונאי נוסף. הבחירה בסקופ זה והעצמתו מסמלת בעיני את ההתדרדרות של העיתונות בעת הזאת לפופוליזם וניסיון למצוא חן בעיני קבוצה קיצונית בציבור שמצליחה להכתיב סדר יום ציבורי אנטי דמוקרטי שמכוון בעיקרו לפגוע באזרחים הערביים. אני מאמין שיש לאפשר במדינה דמוקרטית לכל קבוצת מיעוט לשמור על השונות שלה ולטפח את הצוותא בינינו בסובלנות גדולה יותר.
דרכארץ: דעה מעניינת, אהבתי במיוחד את הנימוק הנרחב שכתבת.
תגיד לי, אתה מכיר את העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושא המפגש בין הלאומיות לבין זכויות הפרט.
ליבוביץ' כותב שלגבי המדינה יש שתי גישות, הראשונה היא גישת "המדינה קודמת לאדם" והגישה השנייה הינה "המדינה ככלי בשירות העם".
על פי הגישה הראשונה, המדינה קודמת לאדם... בעצם לא בדיוק, הוא למעשה מתכוון להגיד שהמדינה מקיימת את "רצון הכלל" ולכן האדם חייב לקיים את הרצון הכללי. הבעיה מתחילה כאשר מחברים בין המונח עם למונח לאום.
עם נוצר כתוצאה מרצף היסטורי בו מתפתחת קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים משותפים.
לאום או לאומיות זהו ביטוי של הרצונות בין קבוצת אנשים. כלומר, בישראל של שנת 2012, הרצונות של העם היהודי משתקפים בלאומיות היהודית. לדוגמה במילות ההמנון: "נפש יהודי הומייה... להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון...".
אינשם: אני ממש לא מבין את הקשר?
דרכארץ: אני אנסה להסביר איזה תפקיד מייחס ליבוביץ' למדינה דרך דבריו של רבי חנינא, סגן הכהנים, שאמר לפני 1500 שנה:
"הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו"
מה לפי דעתך מנסה לומר לנו רבי חנינא בדבריו?
אינשם: רבי חנינא מנסה להגיד לנו שאם אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה המון דעות והשקפות אנחנו חייבים להתפלל לשלום המדינה. המדינה שומרת ומגינה עלינו בנושאים שונים. המדינה דואגת לצרכים הקיומיים ולכן אנו מחויבים לכבד אחד את השני כדאי שנוכל לחיות יחד, שנוכל לתקן עוולות חברתיים למען כולנו. אם כל קבוצה תתעסק רק בעצמה זה יגרום לפערים רבים בין האזרחים השונים.
אינשם: רבי חנינא מנסה להגיד לנו שאם אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה המון דעות והשקפות אנחנו חייבים להתפלל לשלום המדינה. המדינה שומרת ומגינה עלינו בנושאים שונים. המדינה דואגת לצרכים הקיומיים ולכן אנו מחויבים לכבד אחד את השני כדאי שנוכל לחיות יחד, שנוכל לתקן עוולות חברתיים למען כולנו. אם כל קבוצה תתעסק רק בעצמה זה יגרום לפערים רבים בין האזרחים השונים.
הציטוט הוא מתוך: מסכת אבות פרק ג' פסוק ב' ונאמר בהקשר שיהודים בתקופת הגלות ברכו את השליט למען שלומה של המלכות שתחת משטרה הם חיו וזאת כדי שיהיה חוק וסדר ויישמרו זכויותיהם.
רבי חנינא סגן הכוהנים חי בסוף תקופת בית המקדש השני ולאחר חורבנו שימש סגן לכוהן הגדול. רבי חנינא מעולם לא קיבל את תפקיד הכהן הגדול, כיוון שהיה ידוע בהתנגדותו למערכת השלטונית שהתנהגה על פי כללי המסורת היהודית. רבי חנינא מבקש להתפלל לשלום השלטון במקום שבו אתה חי, בין אם זה שלטון יהודי או שלטון זר ושחובה עליך למלא את חובותיך האזרחיות. מילוי חובותיך האזרחיות מאפשר ומכשיר את הקרקע לכיבוד זכויותיך כפרט וכאזרח.
דרכארץ: נכון, אפילו בסוריה, עדיין, למרות הטבח, יש למדינה תפקיד מסויים.
הוויכוח מתחיל כאשר מדברים על תפקיד המדינה, הרי, הייצוג של הלאומיות בא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה שתכיל בתוכה את הערכים של הלאום, במקרה שלנו, הלאום היהודי.
אך מה קורה במקרה שיש אנשים בעלי לאום שונה באותה מדינה, מצד אחד הם לא מסכנים את הלאומיות של העם היהודי, אך ההתנהגות שלהם אינה חופפת לעיתים לרצונות של חברי קבוצת הלאום הגדולה יותר.
האם, לפי דעתך,במקרה זה עלינו לכפות על חברי הקבוצה הקטנה יותר את רצונותינו והשקפת עולמנו, ובמקרה שהם לא מסכימים להעניש אותם עד שיהיו מוכרחים לוותר על השקפותיהם או לעזוב את המדינה? רק אל תשכח לנמק.
אינשם: אני לא חושב שיש לאלץ או להכריח בכוח אנשים לחשוב כמוני. האמירה המקובלת עליי היא: "אדם באמונתו יחיה". לכל אדם ואזרח מגיעות זכויות. והזכות הבסיסית ביותר היא הזכות לחירות. כל אדם רשאי לחיות ע"פ מצפונו, אמונתו ויש לו היכולת לנהל את חייו בהתאם למה שהוא מאמין בהם. אם המיעוט משתמש בפעולות פליליות, זהו כבר קו אדום שלא ניתן לעבור עליו ולכן חייבת להיות התערבות של השלטונות כדי לעצור את התופעה העלולה להזיק לחברה.
דרכארץ: אממ... מעניין. שכחתי שעדיין לא אמרתי לך את הגישה השנייה לגבי תפקידה של המדינה. ליבוביץ' טוען שהמדינה כלל לא נועדה לשרת את הלאומיות ורצון הכלל, תפקידה הינו לשמש ככלי לשרת את האדם.
כלומר, האדם קודם למדינה, ולכן הוא מעצב את המדינה בתביעותיו האישיות ולכן ערכיו האישיים באים לפני האינטרס של הריבון (רצון הכלל) והשלטוני.
הנה, בוא תסתכל על הסרטון בסמארטפון שלי על מה שליבוביץ אומר, שים לב במיוחד למשפט האחרון:
דרכארץ: נכון, אפילו בסוריה, עדיין, למרות הטבח, יש למדינה תפקיד מסויים.
הוויכוח מתחיל כאשר מדברים על תפקיד המדינה, הרי, הייצוג של הלאומיות בא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה שתכיל בתוכה את הערכים של הלאום, במקרה שלנו, הלאום היהודי.
אך מה קורה במקרה שיש אנשים בעלי לאום שונה באותה מדינה, מצד אחד הם לא מסכנים את הלאומיות של העם היהודי, אך ההתנהגות שלהם אינה חופפת לעיתים לרצונות של חברי קבוצת הלאום הגדולה יותר.
האם, לפי דעתך,במקרה זה עלינו לכפות על חברי הקבוצה הקטנה יותר את רצונותינו והשקפת עולמנו, ובמקרה שהם לא מסכימים להעניש אותם עד שיהיו מוכרחים לוותר על השקפותיהם או לעזוב את המדינה? רק אל תשכח לנמק.
אינשם: אני לא חושב שיש לאלץ או להכריח בכוח אנשים לחשוב כמוני. האמירה המקובלת עליי היא: "אדם באמונתו יחיה". לכל אדם ואזרח מגיעות זכויות. והזכות הבסיסית ביותר היא הזכות לחירות. כל אדם רשאי לחיות ע"פ מצפונו, אמונתו ויש לו היכולת לנהל את חייו בהתאם למה שהוא מאמין בהם. אם המיעוט משתמש בפעולות פליליות, זהו כבר קו אדום שלא ניתן לעבור עליו ולכן חייבת להיות התערבות של השלטונות כדי לעצור את התופעה העלולה להזיק לחברה.
דרכארץ: אממ... מעניין. שכחתי שעדיין לא אמרתי לך את הגישה השנייה לגבי תפקידה של המדינה. ליבוביץ' טוען שהמדינה כלל לא נועדה לשרת את הלאומיות ורצון הכלל, תפקידה הינו לשמש ככלי לשרת את האדם.
כלומר, האדם קודם למדינה, ולכן הוא מעצב את המדינה בתביעותיו האישיות ולכן ערכיו האישיים באים לפני האינטרס של הריבון (רצון הכלל) והשלטוני.
הנה, בוא תסתכל על הסרטון בסמארטפון שלי על מה שליבוביץ אומר, שים לב במיוחד למשפט האחרון:
קישור לסרטון שבו ליבוביץ' מסביר את תפקידה של המדינה (שים לב! להתחיל לצפות מהדקה ה- 1:41)
עכשיו, אחרי שראית את הקטע מהסרטון, מה אתה חושב, האם פגיעה בזכויות של אזרחים שאינם מקיימים את הרצונות הלאומיים היא עדיין מוצדקת? רק תיתן הסבר המבוסס על הדברים ששמעת.
אינשם: הצפייה בסרטון רק חידדה אצלי את מה שאני מאמין בו. ליבוביץ טוען שיש להכיר את האחר כדי לחיות בצוותא. כמו כן חייבים שיהיו חוקים כדי שנוכל לחיות כחברה. המדינה צריכה לצמצם את התערבותה בחיי האדם למינימום וזאת כדי לאפשר פלורליזם. אסור לפגוע באחר. יש לדאוג שגם האחר ירגיש טוב במדינה שהוא חי בה. במידה ותהייה סובלנות כלפי האחר תרומתם למדינה תגדל. הם ירגישו שהם חלק מחברה וייתרמו אותה לטובת המדינה.
דרכארץ: טוב זו זכותך לחשוב ככה. אבל אני אומר לך, כל בנאדם שחושב ומרגיש אחרת במדינה הזו, נתקל בחומה של התנגדות.
לדוגמא, המצב בסוריה. הטבח שמבצע הנשיא אסד בבני עמו.
אני אומר לך אני קורא את החדשות ורואה את הסרטונים ומזועזע, הרי מדובר במקרה שבו כל מי שמתנגד למדינה מאבד את החיים שלו.
השאלה המרכזית היא מה התפקיד שלנו בכל הנושא הזה? הנה תקרא לדוגמה את מה שגדעון לוי כותב על המצב בסוריה ותגיד לי אם אתה מקבל את ההצעות שהוא רושם בסוף המאמר שלו: אללה הוא לא אכבר בסוריה (יש גם גירסה נוחה יותר לקריאה).
אם אתה לא מסכים עם העצות שלו (שמופיעות בסוף הכתבה) וגם אם כן, אז תנמק מדוע.
אינשם: אני לא מקבל את דבריו של גדעון לוי. אסור לנו לשמוח על מה שקורה מעבר לגדר. קורים שם דברים נוראיים. מדובר באזרחים חסרי ישע הנטבחים כי הם לא מקבלים את השלטון של אסד. המשטר הטוטליטרי לא בוחל באמצעים ומבצע פוגרום באזרחים. העניין מזעזע ביותר. השתיקה של אומות העולם למתרחש תמוהה בעיני. חייבת לדעתי להיות התערבות הומניטארית שתעזור לאותם חלקים בעם הסורי לממש את החופש שלהם. הם נאבקים להפיכת סוריה דמוקרטית. הם נאבקים על איזה סוריה תהייה? האם הם יצטרפו לעולם הנאור או יישארו בימי הביניים שבהם שליטים עושים במדינה כאילו הייתה חלקה פרטית שלהם.
דרכארץ: תאמין לי כל הנושא הזה של האלימות נגד האחר, נגד כל מי שחושב אחרת עברה כבר את כל הקווים האדומים. לפי דעתי, הכל מתחיל מחוסר סובלנות הנובעת מלאומנות יתר.
בספר "חרדתו של המלך סלומון", הסופר אמיל א'זאר כותב לגבי מילונים (כן, כן עדיין משתמשים במילון) את הקטע הבא:
"אני משוגע על מילונים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכל מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכל. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק".
עכשיו אני רוצה שתסביר לי האם לפי דעתך הקטע בקישור הבא קשור לחוסר סובלנות. מה ההגדרה של סובלנות? הנה תיכנס לויקימילון להגדרה של סובלנות .
אינשם: ההגדרה המילונית של סובלנות היא: יכולת קבלת דעותיו של האחר והבנת השונה. סובלנות הוא גם ערך שמשמעותו הוא ביכולת לנהוג באדם או בקבוצה אחרת כבוד. ביכולת להכיר את האחר מבחינה חברתית, תרבותית ודתית גם אם אינני מסכים עם דעותיהם, התנהגותם או אמונתם.
עכשיו, אחרי שראית את הקטע מהסרטון, מה אתה חושב, האם פגיעה בזכויות של אזרחים שאינם מקיימים את הרצונות הלאומיים היא עדיין מוצדקת? רק תיתן הסבר המבוסס על הדברים ששמעת.
אינשם: הצפייה בסרטון רק חידדה אצלי את מה שאני מאמין בו. ליבוביץ טוען שיש להכיר את האחר כדי לחיות בצוותא. כמו כן חייבים שיהיו חוקים כדי שנוכל לחיות כחברה. המדינה צריכה לצמצם את התערבותה בחיי האדם למינימום וזאת כדי לאפשר פלורליזם. אסור לפגוע באחר. יש לדאוג שגם האחר ירגיש טוב במדינה שהוא חי בה. במידה ותהייה סובלנות כלפי האחר תרומתם למדינה תגדל. הם ירגישו שהם חלק מחברה וייתרמו אותה לטובת המדינה.
דרכארץ: טוב זו זכותך לחשוב ככה. אבל אני אומר לך, כל בנאדם שחושב ומרגיש אחרת במדינה הזו, נתקל בחומה של התנגדות.
לדוגמא, המצב בסוריה. הטבח שמבצע הנשיא אסד בבני עמו.
אני אומר לך אני קורא את החדשות ורואה את הסרטונים ומזועזע, הרי מדובר במקרה שבו כל מי שמתנגד למדינה מאבד את החיים שלו.
השאלה המרכזית היא מה התפקיד שלנו בכל הנושא הזה? הנה תקרא לדוגמה את מה שגדעון לוי כותב על המצב בסוריה ותגיד לי אם אתה מקבל את ההצעות שהוא רושם בסוף המאמר שלו: אללה הוא לא אכבר בסוריה (יש גם גירסה נוחה יותר לקריאה).
אם אתה לא מסכים עם העצות שלו (שמופיעות בסוף הכתבה) וגם אם כן, אז תנמק מדוע.
אינשם: אני לא מקבל את דבריו של גדעון לוי. אסור לנו לשמוח על מה שקורה מעבר לגדר. קורים שם דברים נוראיים. מדובר באזרחים חסרי ישע הנטבחים כי הם לא מקבלים את השלטון של אסד. המשטר הטוטליטרי לא בוחל באמצעים ומבצע פוגרום באזרחים. העניין מזעזע ביותר. השתיקה של אומות העולם למתרחש תמוהה בעיני. חייבת לדעתי להיות התערבות הומניטארית שתעזור לאותם חלקים בעם הסורי לממש את החופש שלהם. הם נאבקים להפיכת סוריה דמוקרטית. הם נאבקים על איזה סוריה תהייה? האם הם יצטרפו לעולם הנאור או יישארו בימי הביניים שבהם שליטים עושים במדינה כאילו הייתה חלקה פרטית שלהם.
דרכארץ: תאמין לי כל הנושא הזה של האלימות נגד האחר, נגד כל מי שחושב אחרת עברה כבר את כל הקווים האדומים. לפי דעתי, הכל מתחיל מחוסר סובלנות הנובעת מלאומנות יתר.
בספר "חרדתו של המלך סלומון", הסופר אמיל א'זאר כותב לגבי מילונים (כן, כן עדיין משתמשים במילון) את הקטע הבא:
"אני משוגע על מילונים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכל מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכל. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק".
עכשיו אני רוצה שתסביר לי האם לפי דעתך הקטע בקישור הבא קשור לחוסר סובלנות. מה ההגדרה של סובלנות? הנה תיכנס לויקימילון להגדרה של סובלנות .
אינשם: ההגדרה המילונית של סובלנות היא: יכולת קבלת דעותיו של האחר והבנת השונה. סובלנות הוא גם ערך שמשמעותו הוא ביכולת לנהוג באדם או בקבוצה אחרת כבוד. ביכולת להכיר את האחר מבחינה חברתית, תרבותית ודתית גם אם אינני מסכים עם דעותיהם, התנהגותם או אמונתם.
אם אני אדם סובלני אני מקבל את האחר ומנסה לא לפגוע במי ששונה ממני בצבע, בדת, באמונה וכו'. אם לא נהייה סובלניים אחד כלפי השני נחשף לאלימות שיכולה להתדרדר למקום קשה יותר. החוכמה במדינה דמוקרטית ומלאת צבעים כשלנו היא לחפש את המשותף ולהעצים אותו. היחד יהפוך אותנו לחברה טובה ומאוחדת יותר ולא מפולגת.
אני רואה בחינוך כלי לסובלנות. היכולת שלנו כמחנכים, מורים לעצב את הנוער לסובלנות היא חשובה ביותר. היכולת לקבל כל אדם באשר הוא אדם ולמצוא את המיוחד בו למען חברה בריאה יותר ולא מפולגת.
דרכארץ: אז מה, לא נשארו לך כמעט מילים. תאמין לי בצדק רב.
הגענו למצב בעייתי שבו אנחנו מבינים שהמצב הוא לא תקין, אבל מאלף סיבות שונות ומשונות אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא במקרה הטוב ובמקרה הגרוע להיות אדישים.
בכל מתחיל מכך שיש אנשים שחושבים שהם יותר טובים מאחרים.הנה תראה בסמארטפון שלי את הפרק מהסדרה עבודה ערבית שמדבר על כל נושא הסובלנות, אתה אפילו יכול להראות את זה לתלמידים שלך, תאמין לי, להזיק זה לא יזיק, המצב גם ככה בעייתי:קישור לפרק בסדרה עבודה ערבית. צפייה מהנה!!!
אינשם: תשמע זו הייתה שיחה מעולה, נראה לי שאני מעלה אותה לבלוג שלי. יאללה אני חייב לזוז, יש לי עוד לעשות קניות לפני שהחנויות נסגרות ;-)
דרכארץ: אז מה, לא נשארו לך כמעט מילים. תאמין לי בצדק רב.
הגענו למצב בעייתי שבו אנחנו מבינים שהמצב הוא לא תקין, אבל מאלף סיבות שונות ומשונות אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא במקרה הטוב ובמקרה הגרוע להיות אדישים.
בכל מתחיל מכך שיש אנשים שחושבים שהם יותר טובים מאחרים.הנה תראה בסמארטפון שלי את הפרק מהסדרה עבודה ערבית שמדבר על כל נושא הסובלנות, אתה אפילו יכול להראות את זה לתלמידים שלך, תאמין לי, להזיק זה לא יזיק, המצב גם ככה בעייתי:קישור לפרק בסדרה עבודה ערבית. צפייה מהנה!!!
אינשם: תשמע זו הייתה שיחה מעולה, נראה לי שאני מעלה אותה לבלוג שלי. יאללה אני חייב לזוז, יש לי עוד לעשות קניות לפני שהחנויות נסגרות ;-)
