יום מקוון מספר 3:

רב תרבותיות בחברה הישראלית בראי הזמר העברי.

א.      מגמה ראשונה: רסק פירות – כור היתוך

הבחירה שלי היא בשיר: "בהאחזות הנחל בסיני" – נעמי שמר

http://www.youtube.com/watch?v=Bzk5U2cKmsg

בהיאחזות הנח"ל בסיני
המון דברים יפים ראו עיני
כמו למשל - חיילת יחפה
וצמתה מוטלת על כתפה.

ובחצר היו החיילים
צולים דגים גדולים על גחלים
המון דברים יפים ראו עיני
בהיאחזות הנח"ל בסיני.

שם כל השרות והדליות והרינות
פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות
עם כל האור וכל הפנאי
אשר ראיתי בעיני.

בהיאחזות הנח"ל בסיני
אני לא האמנתי לעיני
כשראיתי מעשה כשפים
ספרי שירה קטנים על מדפים

שירי רחל ו'כוכבים בחוץ'
כמו לפני שנות אלף בקיבוץ;
אני ממש שפשפתי את עיני,
בהיאחזות הנח"ל בסיני.

כשכל השרות והדליות והרינות...

בהאחזות הנח"ל בסיני
אני לא האמנתי לעיני
כשפתאום פגשתי בפינה
את ארץ ישראל הישנה.

את ארץ ישראל האבודה
והיפהפיה והנשכחת,
והיא כמו הושיטה את ידה
כדי לתת ולא כדי לקחת

ואני לא האמנתי לעיני,
בהיאחזות הנח"ל בסיני.

איך כל השרות והדליות והרינות...

בהיאחזות הנח"ל בסיני,
המון דברים יפים ראו עיני
המון דברים יפים שבגללם
רציתי לחבק שם את כולם.

ללחוש לפרצופים הנבוכים;
הו מי יתנני במדבר "מלון אורחים"?
(הו מי יתנני במדבר "מלון אורחים"?'

עם כל השרות והדליות והרינות,
אפסע לאט בתוך שדרת קזוארינות
עם כל האור וכל הפנאי
אשר ראיתי לפני במו עיני במו עיני.

שיר זה בא לשקף את המציאות בימים של ראשית המדינה. ימים שבהם ההתיישבות והקמת יישובים חדשים חשובה לבניין הארץ. היאחזויות נח"ל היו יישובים שהוקמו באזורים שבשליטת מדינת ישראל ע"י חיל הנח"ל. תפקידו של הנח"ל היה בשילוב של יחידה צבאית ויישוב אזרחי המתפרנס בעיקר מחקלאות ומנהל חיי קהילה כבסיס ליישוב עתידי. על פי עקרון זה החיילים והחיילות עובדים בהיאחזות ושומרים עליה עד שמחליטה המדינה על הקמת יישוב אזרחי במקומה.

שיטה זו שירתה משימות יישוב לאומיות, בשטחים בהם האוכלוסייה היהודית הייתה דלילה ואשר נחשבו ליעד התיישבות מועדף (בעיקר בנגב, בגליל ובערבה ואחרי מלחמת ששת הימים בעיקר בשטחים שנכבשו במהלך המלחמה).

רוב ההיאחזויות אוזרחו ברבות השנים והיו לקיבוצים ומושבים, חלקו ננטשו וחלקן הוסבו לבסיסי צה"ל ויש שיושבו כחוות פרטיות.

שיר זה משקף כללים ברורים לגבי מה זה להיות ישראלי. ביטול הזהות האתנית ויצירת דמות של "צבר" חדש. ישנו רצון לשילוב בין חיילת יחפה עם צמה לחיילים הצולים דגים, קריאה של ספרי שירה: רחל ואלתרמן כחלק מעיצוב הזהות הישראלי החדש. רצון להיות חלק מא"י הישנה והטובה ורצון גדול לחבק את כולם ולהיות כמו כולם. להיות ישראלי חדש בעל זהות אחת המשותפת לאזרחים רבים.

בשיר כותבת נעמי שמר שפגשה בפינה את א"י הישנה, את א"י האבודה, היפיפייה והנשכחת, היא כמו הושיטה לי יד כדי לתת ולא כדי לקחת.

אני מוצא חיבור בין השיר של אז להיום. גם כיום ניתן למצוא בקרב בני הנוער הצעיר, אותם בוגרי תנועות הנוער המחדשים את רעיון ההתיישבות ומבססים את האמונה שלהם על עשייה חינוכית משימתית. המשימות בחינוך, ברווחה ובקליטת עלייה הם רבים ואותם בני נוער הם התקווה, הם אלו שיגרמו לשינוי ערכי שיחזיר את החברה הישראלית אל אותם ערכים נעלים שעליהם מדברת נעמי שמר בשירה.

ב.      מגמה שנייה: לקט פירות.

משנות השבעים ועד לשנות התשעים מופיעה מגמה שבה כל קבוצה בחברה הישראלית מפתחת את עצמה ושמה במרכז את הייחוד האומנותי שלה.

ובפני

הבחירה שלי היא בשיר: "אצלנו בכפר טודרא" – מילים: יהושע סובול. לחן: שלמה בר

http://www.youtube.com/watch?v=yMsFzz3026g

אצלנו בכפר טודרא
שבלב הרי האטלס
היו לוקחים את הילד
שהגיע לגיל חמש
כתר פרחים עושים לו
אצלנו בכפר טודרא
כתר בראש מלבישים לו
שהגיע לגיל חמש
כל הילדים ברחוב
חגיגה גדולה עורכים לו
שהגיע לגיל חמש
אצלנו בכפר טודרא

לה, לה, לה...

ואז את חתן השמחה
שהגיע לגיל חמש
אצלנו בכפר טודרא
מכניסים לבית הכנסת
וכותבים על לוח של עץ
בדבש מא' ועד ת'
את כל האותיות בדבש
ואומרים לו:
חביבי, לקק!
והייתה התורה שבפה
מתוקה כמו טעם של דבש
אצלנו בכפר טודרא
שבלב הרי האטלס

בשיר "אצלנו בכפר טודרא" מתואר טקס חניכה של ילד צעיר בכניסתו אל עולם הלימוד.  החגיגיות והשמחה מלווים את הטקס עד לשיאו, שהוא ליקוק הדבש מעל גבי האותיות. ישנו רצון לשלב את החושים והרגשות לחוויה בלתי נשכחת בזיכרון לשנים. השיר מדבר על חוויית לימוד מיוחדת לילדים יהודים בהרי האטלס במרוקו.

השיר פורסם לראשונה בהצגת המחאה "קריזה" שכתב יהושע סובול. הצלחת ההצגה עוררה הדים עצומים מבחינה חברתית ודחפה את הלהקה להנפת דגל חברתי ולשילוב בין מערב למזרח, בין צלילים "עממיים" ו"חדשניים" לתפילה מזרח אירופאית וכלים מהודו.

שיר זה הוא דוגמא לתרבות חדשה ושונה. תרבות אחרת ששמה את התהליך החינוכי באמצעים חושניים: נוכחות הקהל, כתר הפרחים, תחושות של גאווה ויופי, חגיגת יום הולדת, אווירת הקדושה בבית הכנסת, טעם הדבש של האותיות המסקרנות והחשק ללקק אותן. כל אלה באים להציג תרבות אחרת וחדשה עם חיבור למקורות שלנו ולרצון להיות חלק מההוויה הישראלית החדשה.

הבחירה שלי להציג שיר זה בקטגוריה של "לקט פירות" באה להציג משהו חדש, תרבות חדשה שאותה שלמה בר, המבצע מבקש להציג בתחילת שנות השבעים. השיר עוסק בילד שמתחיל את לימודיו בבית הספר וניתן להשתמש בו כמנוף לדיון בשאלות ובחששות שמטרידים גם ילדים גדולים יותר. למידה כרוכה בתהליך המחייב משמעת, עבודה מאומצת והתמודדות עם מסגרת המחייבת עמידה במטלות וחובות. ילדים נוטים לזהות לעיתים קרובות את הלמידה בכלל ואת מוסד בית הספר בפרט כגורמים שליליים, כפויים וכדבר שיש רצון עז לברוח מהם. השיר מעורר בנו רצון להכיר תרבות חדשה ולהפוך אותה לחלק מההוויה הישראלית החדשה.

ג.       מגמה שלישית: סלט פירות. תפיסה הנותנת ביטוי לייחודיות התרבותית של הקבוצות השונות בחברה הישראלית . רצון לעירוב תרבותי.

הבחירה שלי היא בשיר: ""מסע לארץ ישראל" – חיים אידיסיס.  לחן: שלמה גרוניך

http://www.youtube.com/watch?v=4FjtD3mKrIE

 הַיָּרֵחַ מַשְׁגִּיחַ מֵעָל,
עַל גַּבִּי שַׂק הָאֹכֶל הַדַּל,
הַמִּדְבָּר מִתַּחְתַּי, אֵין סוֹפוׁלְפָנִים
וְאִמִּי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים רַגְלַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.

אוֹר יָרֵחַ, הַחֲזֵק מַעֲמָד,
שַׂק הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ אָבַד,
הַמִּדְבָּר לא נִגְמָר, יְלָלוֹת שֶׁל תַּנִּים
וְאִמִּי מַרְגִּיעָה אֶת אַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּבַלַּיְלָה תָּקְפוּ שׁוֹדְדִים
בְּסַכִּין, גַּם בְּחֶרֶב חַדָּה,
בַּמִּדְבָּר דַּם אִמִּי, הַיָּרֵחַ עֵדִי
וַאֲנִי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
יִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם,
עוֹד מְעַט נַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בַּיָּרֵחַ דְּמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי
מַבִּיטָה בִּי; אִמָּא, אַל תֵּעָלְמִי;
לוּ הָיְתָה לְצִדִּי, הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה
לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי.

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים עֵינַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.

הבחירה שלי היא בשיר: "המסע לארץ ישראל" / יהושע סובול. ביצוע: שלמה גרוניך ולהקת ילדים מאתיופיה. השיר מספר על קשיי העלייה של יהודי אתיופיה לארץ ישראל. "מבצע משה" היה המבצע הראשון בו הגיעו עולים רבים מאתיופיה לא"י. המבצע טמן בחובו קשיים רבים כיוון, שנאסר על היהודים לצאת מאתיופיה. היו הורים, שנאלצו לשלוח את ילדיהם למסע ונשארו באתיופיה. אלה שיצאו למסע, מבוגרים וילדים נאלצו לעבור דרך קשה ומלאה סכנות. רבים מהעולים מתו בדרך הארוכה. בשיר מתוארים קשיי המסע: הקשיים הפיזיים בהליכה האינסופית: "המדבר לא נגמר", הסכנות שארבו בדרך: "ובלילה תקפו שודדים" אבל הקושי הנורא מכל היה רצון להכרה ביהדותם  על ידי הממסד הרבני: "לו הייתה לצידי, היא הייתה יכולה לשכנע אותם שאני יהודי".

שלמה גרוניך הקים את להקת שבא בשנת 1991 לצורך הופעה חד פעמית בתוכנית טלוויזיה. הילדים הגיעו מהעיר חדרה – חלק מקהילת יוצאי אתיופיה הגדולה שנקלטה בעיר. גרוניך התרשם עמוקות מיכולתם המוסיקלית של ילדים שהפליאו לשיר במדויק סולמות מסובכים המאפיינים את השירה האתיופית המסורתית, אך התקשו בשירה של מוסיקה מערבית פשוטה. לאחר מספר שנים של עבודה מאומצת נבנה רפרטואר להופעות של גרוניך עם הילדים.

החיבור בין שלמה גרוניך לילדים הוא ניסיון להציג חיבור חדש. חיבור בין ייחודיות תרבותית של קבוצה אחת מתוך החברה הישראלית הרוצה לשמר את התרבות והמסורת שלה אך יחד עם זאת להיות חלק מהתרבות החדשה הצומחת.